אכן זה חידוש, אין גוף שיכול לאחד קבוצה של אנשים שעברו את הגיל שבו לקחו תרמיל גב ויצאו לדרך, או שעשו את אירופה בטרמפים. גם שהתבגרו והתמסדו, עדיין טיילו על בני זוגם ברכב שכור וחרשו את רחובות מינכן ורומא עד לניו יורק וברצלונה. אבל הימים הללו חלפו, וכולנו הפכנו לסבים ולסבתות, אך זיק ההרפתקאות לא עבר עם השנים, פשוט דוכא מאחר ולא נראתה באופק שום אפשרות להגשים חלום ישן.

יוזמה ברוכה של שני אחים שחיים בטוסקנה מעל עשר שנים ומנהלים ביחד עם נשותיהן בית מלון שבבעלותם. החליטו לפני שנים מספר להגשים חלום לזוג אמריקנים קשישים וחולים, שרצו בפעם האחרונה בחייהם להיות במקומות שם ביקרו בצעירותם לאחר שנישאו. מאז חלפו מעל לחמישים שנה, ולגמרי במקרה נכנסו לאתר המלון ושלחו אימייל מרגש עם הבקשה. כשהחליטו שני האחים להיענות לבקשתם, ותפרו עבורם טיול לאמלפי וטוסקנה, ליוו אותם באופן אישי עם לינה באחת הסוויטות שבמלון, יום יום לכיוון אחר. עם הרבה מנוחות ועצירות בבתי קפה, ועם סבלנות אין קץ הגיע הטיול לקיצו. שנה לאחר מכן הגיעו עם עוד זוג חברים לטיול נוסף, ומאז הפכו טיולים מסוג זה לשגרה כאשר הקבוצות הולכות ומתרבות. הקבוצה האחרונה באפריל השנה היתה קבוצת אמריקנים, 16 במספר, והחוויה היתה כמו תמיד, בלתי נשכחת. תמיד הפרידות הן בנשיקות חיבוקים וניגוב דמעה של אלו שבתקופה קצרה הפכו לחברים החדשים.